רבים אינם יודעים על הצורך בקבלת היתר בניה כמעט לכל סוג של בניה, ולעיתים אף לבניה המבוצעת בתוך כותלי ביתנו.
אחרים, יודעים גם יודעים על האיסור בביצוע בניה ללא קבלת היתר בניה, אך מעדיפים להתעלם מכך וגם מן העובדה כי הסיכון שבבניה ללא היתר הוא רב והבונה ללא היתר מוגדר בחוק כ"עבריין".
בניה ללא היתר עלולה להביא לידי מתן צו הריסה לבניה ולהגשת כתב אישום נגד הבונה שבסיומו יתכן שיוטלו עליו סנקציות חמורות וקנסות גבוהים במיוחד.
לאור התפשטות נגע הבניה הבלתי חוקית, נוהגים בתי המשפט ביד קשה כנגד עברייני הבניה ומטילים קנסות כבדים וצווי הריסה על בעלי המקרקעין בו בוצעה הבניה ועל המשתמשים בבניה זו.
החוק מחייב לקבל היתר בניה לשם הקמת כל בניין, הוספה לבניין קיים וכל תיקון בו.
נשאלת אם כן השאלה מהו "בניין". שהרי, ככל שהבניה המבוצעת מהווה "בניין", קיימת חובה לקבל היתר בניה בטרם ביצועה, בעוד שבמקרים בהם לאו "בניין" הוא, הרי שאין צורך בהיתר ולא קיים סיכון שיתברר בסופו של יום כי בוצעה פעולה הנוגדת את החוק.
מהו אם כן "בניין" המצריך היתר בניה?
המונח "בניין" הוגדר בחוק באופן רחב ביותר:
נקבע, שכל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, וכל חלק של מבנה שכזה וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע כולל קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל מהווים "בניין".
בתי המשפט פרשו אף הם את המונח "בניין" באופן רחב במהלך השנים.
בין היתר נקבע, כי במסגרת בניה של "בניין" נכללת הצבת ויטרינות בפתח חלל של חנויות. כך גם הצבת קרון רכבת משומש, ללא גלגליו, באופן קבוע, על מנת שהקרון ישמש כמסעדה- מצריך היתר.
בתי המשפט קבעו, כי בניה תיראה, או לא תיראה, כ"מבנה" או כ"בניין", לפי מבחן השכל הישר או ההגיון הבריא של חיי המציאות.
באחרונה, ניתן פסק דין נוסף בעניין זה ממש (ע"פ 191/05), בו דן בית המשפט בשאלה האם אוטובוס, משאית ועגלה מהווים "בניין" לעניין שאלת הצורך בהיתר בניה.
במקרה זה עתר בעל משק חקלאי לבית המשפט לביטול צו הריסה שהוצא כנגד אוטובוס, משאית ועגלה שהוצבו על ידו בחלקה שבבעלותו בשל שלא הוצא להם היתר בניה כדין.
בעל המשק טען כי מדובר בכלי רכב על פי יעודם המקורי שהם עדיין ניידים (אינם מחוברים לאדמה חיבור של קבע) וכי כלי הרכב שימשו לאחסון מזון של כבשים ולא למגורים והם אף אינם מחוברים לחשמל או למים. לאור האמור טען בעל המשק כי כלי הרכב אינם מהווים "בניין" ואין צורך לקבל בגינם היתר בניה.
בית משפט השלום בחדרה שדן בבקשה לביטול צו ההריסה בערכאה הראשונה, קבע כי גם מבנה המשמש לאיחסון צריך היתר, וכי למרות העדר חיבור לקרקע ניתן לקבוע כי מדובר ב"בניין".
בית משפט השלום קבע עוד, כי בעובדה שלאוטובוס ולמשאית אין רישוי בתוקף וכי לאוטובוס אף אין מנוע, יש כדי ללמד על היעדר כשירותם לנסיעה ועל כן ניתן לקבוע כי הם מהווים ב"בניין".
לאור זאת, קבע בית משפט השלום, כי ב"בניין" עסקינן ולפיכך דין הבקשה שהוגשה לביטול צו ההריסה להידחות.
בית המשפט המחוזי שדן בערעור שהגיש בעל המשק, קיבל את קביעת בית המשפט קמא, והוסיף וקבע, כי היותו של נכס נייד לפי יעודו וטבעו המקורי ומוצב זמנית במקום מסויים, אין בו כדי להצביע בהכרח על אי הגדרתו של הנכס כ"בניין".
בית המשפט המחוזי קבע עוד, שמדובר בכלי רכב גדולים ובעגלה, ולכן, בין שאלה משמשים "רק" לאחסון מזון או גם למגורים, הרי שלנוכח ההגבלה החוקית והמעשית להניעם מהמקום, לנוכח חיבורם לחשמל ולאנטנת טלוויזיה (נמצא כי היה חיבור לחשמל ולאנטנה) ובהתחשב בזמן הממושך שהם מוצבים במקום, נראה כי המדובר "בבנין" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה המחייב היתר בניה ומשהיתר כזה לא היה בידי בעל המשק- יש לדחות את הערעור ולבצע את צו ההריסה.
הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, בניין ב.ס.ר. 1, טל'- 03-7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".
אחרים, יודעים גם יודעים על האיסור בביצוע בניה ללא קבלת היתר בניה, אך מעדיפים להתעלם מכך וגם מן העובדה כי הסיכון שבבניה ללא היתר הוא רב והבונה ללא היתר מוגדר בחוק כ"עבריין".
בניה ללא היתר עלולה להביא לידי מתן צו הריסה לבניה ולהגשת כתב אישום נגד הבונה שבסיומו יתכן שיוטלו עליו סנקציות חמורות וקנסות גבוהים במיוחד.
לאור התפשטות נגע הבניה הבלתי חוקית, נוהגים בתי המשפט ביד קשה כנגד עברייני הבניה ומטילים קנסות כבדים וצווי הריסה על בעלי המקרקעין בו בוצעה הבניה ועל המשתמשים בבניה זו.
החוק מחייב לקבל היתר בניה לשם הקמת כל בניין, הוספה לבניין קיים וכל תיקון בו.
נשאלת אם כן השאלה מהו "בניין". שהרי, ככל שהבניה המבוצעת מהווה "בניין", קיימת חובה לקבל היתר בניה בטרם ביצועה, בעוד שבמקרים בהם לאו "בניין" הוא, הרי שאין צורך בהיתר ולא קיים סיכון שיתברר בסופו של יום כי בוצעה פעולה הנוגדת את החוק.
מהו אם כן "בניין" המצריך היתר בניה?
המונח "בניין" הוגדר בחוק באופן רחב ביותר:
נקבע, שכל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, וכל חלק של מבנה שכזה וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע כולל קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל מהווים "בניין".
בתי המשפט פרשו אף הם את המונח "בניין" באופן רחב במהלך השנים.
בין היתר נקבע, כי במסגרת בניה של "בניין" נכללת הצבת ויטרינות בפתח חלל של חנויות. כך גם הצבת קרון רכבת משומש, ללא גלגליו, באופן קבוע, על מנת שהקרון ישמש כמסעדה- מצריך היתר.
בתי המשפט קבעו, כי בניה תיראה, או לא תיראה, כ"מבנה" או כ"בניין", לפי מבחן השכל הישר או ההגיון הבריא של חיי המציאות.
באחרונה, ניתן פסק דין נוסף בעניין זה ממש (ע"פ 191/05), בו דן בית המשפט בשאלה האם אוטובוס, משאית ועגלה מהווים "בניין" לעניין שאלת הצורך בהיתר בניה.
במקרה זה עתר בעל משק חקלאי לבית המשפט לביטול צו הריסה שהוצא כנגד אוטובוס, משאית ועגלה שהוצבו על ידו בחלקה שבבעלותו בשל שלא הוצא להם היתר בניה כדין.
בעל המשק טען כי מדובר בכלי רכב על פי יעודם המקורי שהם עדיין ניידים (אינם מחוברים לאדמה חיבור של קבע) וכי כלי הרכב שימשו לאחסון מזון של כבשים ולא למגורים והם אף אינם מחוברים לחשמל או למים. לאור האמור טען בעל המשק כי כלי הרכב אינם מהווים "בניין" ואין צורך לקבל בגינם היתר בניה.
בית משפט השלום בחדרה שדן בבקשה לביטול צו ההריסה בערכאה הראשונה, קבע כי גם מבנה המשמש לאיחסון צריך היתר, וכי למרות העדר חיבור לקרקע ניתן לקבוע כי מדובר ב"בניין".
בית משפט השלום קבע עוד, כי בעובדה שלאוטובוס ולמשאית אין רישוי בתוקף וכי לאוטובוס אף אין מנוע, יש כדי ללמד על היעדר כשירותם לנסיעה ועל כן ניתן לקבוע כי הם מהווים ב"בניין".
לאור זאת, קבע בית משפט השלום, כי ב"בניין" עסקינן ולפיכך דין הבקשה שהוגשה לביטול צו ההריסה להידחות.
בית המשפט המחוזי שדן בערעור שהגיש בעל המשק, קיבל את קביעת בית המשפט קמא, והוסיף וקבע, כי היותו של נכס נייד לפי יעודו וטבעו המקורי ומוצב זמנית במקום מסויים, אין בו כדי להצביע בהכרח על אי הגדרתו של הנכס כ"בניין".
בית המשפט המחוזי קבע עוד, שמדובר בכלי רכב גדולים ובעגלה, ולכן, בין שאלה משמשים "רק" לאחסון מזון או גם למגורים, הרי שלנוכח ההגבלה החוקית והמעשית להניעם מהמקום, לנוכח חיבורם לחשמל ולאנטנת טלוויזיה (נמצא כי היה חיבור לחשמל ולאנטנה) ובהתחשב בזמן הממושך שהם מוצבים במקום, נראה כי המדובר "בבנין" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה המחייב היתר בניה ומשהיתר כזה לא היה בידי בעל המשק- יש לדחות את הערעור ולבצע את צו ההריסה.
הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, בניין ב.ס.ר. 1, טל'- 03-7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".
עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, בניין ב.ס.ר. 1, טל'- 03-7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".
